עולם של תמונות

אם עדיין לא התמכרתם לפינטרסט, אז זה בדיוק הזמן! ואם אתם לא יודעים את הדרך לשם, פשוט תעקבו אחריי…

מודעות פרסומת

מסורת חילונית

כשמגיע יום כיפור והמכוניות נעלמות מהכבישים, אני אוהבת להסתכל על הילדים שכובשים את הרחובות. פתאום כל העיר נראית כמו עולם הילדים, עם צהלות שמחה וצחוק ואווירה הכי שמחה שיש. ונזכיר שמדובר ביום כיפור, כן? יום שנחשב לעצוב ורציני.

זה מעניין לראות איך לצד המסורת הדתית, עם התפילות, הצום, המנהגים וכל השאר, צמחה לה כאן גם מסורת חילונית, בלי טלוויזיה וחנויות, אבל עם הרבה משפחתיות וטיולים. כשהייתי ילדה היינו מתכנסים סביב השולחן לשעות של משחקי רמי-קוב סוערים, ועד היום כשאני רואה את המשחק הזה, אני מדמיינת מסביב את השקט של יום כיפור. לכל משפחה המסורת שלה – ביום כיפור ובשאר החגים.

אז יום כיפור הוא לא רק של המאמינים והצמים, אלא של כולנו. זה מראה עד כמה צמחה כאן תרבות ישראלית מיוחדת, שאותי לפחות ממש ממלאת בגאווה. ומה שהכי חשוב זה התחשבות וסובלנות – חילונים לדתיים ודתיים לחילונים. רק ככה נוכל להמשיך לחיות ביחד כעם אחד.

מפה לשם

הימים האחרונים היו ימים נפלאים. הייתי ממש זקוקה לחופשה הזאת אחרי השבועות האחרונים שהיו יחסית עמוסים מהרגיל. האמת היא שזה מוזר, כי אוגוסט וספטמבר אמורים להיות חודשים די חלשים לעסקים, אבל לי משום מה היו הרבה פגישות ומטלות שדי התישו אותי.

מצאתי את עצמי בתקופה האחרונה עושה הרבה ק"מ על הכביש. האמת היא שזה לא כל כך הרבה ק"מ, כי רוב הזמן הרי זוחלים בפקק כזה או אחר, אז נכון יותר להגיד שביליתי הרבה שעות טובות ויקרות מאחורי ההגה. ואותי זה ממש התיש. בסה"כ אני אוהבת להסתובב ולפגוש לקוחות בעסק שלהן או בסביבה הביתית שלהן כי זה עוזר לי מאוד להכיר אותן ולהבין במה הן מתעסקות ומה האתגרים שלהן, אבל זה מעייף.

אז ככה אני ביומיום, חמושה ברכב ובלפטופ שלי, שהאמת גם הוא די מבאס אותי כי הוא נורא כבד וכבר שבר לי את הגב. אני מחפשת עכשיו מחשב חדש שיהיה קטן יותר ובגלל זה גם קל יותר, כי אני באמת לא צריכה את כל הגודל הזה. גם קראתי כל מיני טיפים טובים על זה – זה יכול לעניין את מי שעובד עם לפטופ ונגרר איתו ממקום למקום https://bit.ly/2oXXTzR .

מי אמר שקל להיות יועצת עצמאית? אה, נכון, אף אחד. ועדיין זאת בהחלט העבודה הכי מתגמלת שיכולתי לבחור לעצמי, לפחות לשלב הזה של חיי. אני רק מקווה שהפקקים לא ישברו אותי בסוף!

 

 

יש גם גננות נפלאות

לפני משהו כמו שבועיים ביקרתי אצל אחותי. הילדים שיחקו על השטיח ואנחנו שתינו כוס קפה ודיברנו על הזוועות בגני הילדים. התמונות והסרטונים שהופיעו בכל מקום בתקופה האחרונה גרמו להמון חרדה לרוב ההורים – כולנו נאלצנו לשאול את עצמנו אם גם הילד שלנו סובל מאלימות מילולית או פיזית? האם הוא בטוח בגן או בפעוטון שלו? האם מתייחסים אליו יפה?

אלו שאלות מאוד קשות, כי אין עליהן תשובה חד משמעית. ברוב הגנים אין מצלמות ככה שבסופו של דבר, אם הילד קטן מדי כדי לספר או אפילו אם הוא כן סיפר משהו, אי אפשר לדעת ואי אפשר להיות בטוחים. איך לעזאזל אנחנו אמורים ללכת לעבודה בכל בוקר עם המחשבה שאולי השארנו את היקר לנו מכל עם אנשים שלא נוהגים בו כראוי?

ויחד עם כל זה, חשוב להדגיש שרוב הגננות הן בטוח טובות שלא מכות ולא מעליבות או משפילות. הגננת של הבן שלי למשל היא ממש מקסימה ויש לי אמון מלא בה, אני רואה כמה הוא אוהב אותה וגם את שאר הצוות בגן ואני מאמינה שיש לזה סיבה טובה. כשאמרתי את זה לאחותי, היא אמרה שגם לה יש הרבה אמון בגננת של הבן שלה, שהוא בן 5. ועדיין, היא רצתה לבדוק שוב, אז היא קראה לו ושאלה אם הגננות בגן לפעמים מכאיבות או עושות משהו לא נעים והוא אמר בטון של תלונה ש"הן כל הזמן נותנות חיבוקים…." – יש הוכחה טובה מזאת לגננות טובות?

אסור להשחיר את פניו של ציבור שלם. אמנם יש תפוחים רקובים, אבל באיזה תחום אין? בשורה התחתונה, אני מקווה שאלו שלא אמורות לטפל בילדים יורחקו מהמקצוע ושאלו שכל ליבן הוא למען הילדים יקבלו את כל הכלים כדי להמשיך ככה.

לגוף העניין

עניין דימוי הגוף אצל נערות הוא מאוד מרכזי בהתפתחות הנפשית שלהן. הוא ישפיע על הביטחון העצמי שלהן, על תחושת המסוגלות ועוד. הנה ספר מעניין שמצאתי על הנושא:

http://www.magnespress.co.il/Book/%D7%A0%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%AA+%D7%95%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%9F.aspx?name=%D7%A0%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%AA+%D7%95%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%9F&code=45-680018&docNo=1&qid=1&from=eBooks/eBooks.aspx

סופרוומן

במסגרת המיזם שלי אני פוגשת המון נשים מעוררות השראה. נשים שנלחמות בכל יום על פרנסה, על קריירה, על הגשמה עצמית וכל זה בלי לוותר על התפקיד האימהי שלהן. בכל פעם מחדש אני נפעמת מכוחות הנפש שיש בנשים המדהימות האלה, שבאות מכל כך הרבה רקעים שונים.

2018-01-07_102729ZH

הצלחה מתחילה בהחלטה, ככה לפחות אני רואה את זה – ההחלטה שאני לא מוותרת, שאני מגשימה את המטרות שלי ונלחמת עד הסוף. אישה שמחליטה לפתוח עסק בלי שהיא משוכנעת ביכולת שלה להצליח, תיכשל ברוב המקרים. אם היא תהיה מוכנה מראש לוותר כשיהיה קשה, זה לא יצליח.

הנה דוגמה מהשבוע שעבר – פגשתי אישה מקסימה שרוצה להחליף את אבא שלה במעדנייה הרוסית שהוא מנהל, אבל חוששת להיכשל. היו לה המון רעיונות לעסק כמו עיצוב מודרני יותר ודברים קטנים שהיא אמרה שמטריפים אותה כמו המיקום של הפח או המקלדת שהיא רק בעברית כשכל הלקוחות כמעט רוסים (האמת, לא ידעתי שיש כזה דבר מקלדת רוסית, אבל הנה https://www.ivory.co.il/catalog.php?act=cat&id=23650). בכל מקרה, אני אמרתי לה שהצעד הראשון הוא לא שיפורים בחנות אלא עבודה על עצמה – שתאמין בעצמה ושתהיה נחושה להצליח.

נשים מסוגלות לכל כך הרבה, אבל הרבה מהן לא מספיק מאמינות בעצמן. אז, יאללה, חפשו את הסופרוומן שמתחבאת בפנים ותנו לה להוביל את הדרך!